מאז ומתמיד שערוריות, פאשלות ודרמות היו חלק בלתי נפרד מהמשחקים האולימפיים. היכן שיש בני אדם, יש לא רק פסטיבלים, יש גם סקנדלים. הנה 8 דוגמאות שונות ועסיסיות בהן יפן הייתה מעורבת.

1. משחקים שבוטלו עקב מלחמה. יפן הייתה אמורה לארח בשנת 1940 את משחקי הקיץ בטוקיו ואת אולימפיאדת החורף בסאפורו. אולם, מלחמת סין-יפן השנייה הביאה להעברת התחרויות לערים אחרות באירופה, להלסינקי ולסנט מוריץ, בהתאמה. כמובן שמלחמת העולם השנייה הביאה את הנאכס לכולם והמשחקים האולימפיים בשנה זו לבסוף בוטלו כליל. הפיצוי ליפן הגיע מאוחר יותר כאשר זכתה 3 פעמים באירוח המשחקים, משחקי הקיץ בטוקיו 1964 ומשחקי החורף בסאפורו 1972 ובנאגנו 1998.

2. שלילת השתתפות. בדומה לגרמניה, נאסר על יפן להשתתף במשחקי הקיץ, לונדון 1948, ובמשחקי החורף, סנט מוריץ 1948, כעונש על היותה אחת ממדינות ציר הרשע במלחמת העולם השנייה. באולימפיאדה הבאה, הלסינקי 1952, חזרה יפן להתחרות, ומאוחר יותר, יישרה קו עם מעל לשישים מדינות שהחרימו את אולימפיאדת מוסקבה בשנת 1980.

3. האתלט שנעלם באמצע תחרות המרתון. יפן השתתפה בפעם הראשונה באולימפיאדת סטוקהולם 1912. יום התחרות היה חם במיוחד ורץ המרתון שיסו (שיזו) קנקורי חטף מכת חום והתעלף 27 קילומטרים לתוך המירוץ. הוא הובא לבית סמוך ושם טופל. הבושה העמוקה שחש על אי-סיום המירוץ והתחושה שאיכזב את “כולם” הביאו אותו  לחזור ליפן מבלי ליידע את מארגני התחרויות על פרישתו. מרגע זה נתפס קנקורי כנעדר. למעשה היו סיבות מקלות לכישלונו של קנקורי. הוא הגיע לתחרות ללא נעלי ריצה וללא הכנה המתאימה לאתלט מקצועי, משום שביפן לא הייתה עדיין תרבות ספורט אירופאית. המסע ברכבת מיפן לשוודיה ארך 12 ימים, כשהאפשרות היחידה להתאמן הייתה בעצירות בתחנות בדרך. בתחילת התחרויות חלה חבר למשלחת, וקנקורי, שהיה צעיר המשתתפים, נאלץ לטפל בו על חשבון זמן אימונים. כמחצית מרצי תחרות המרתון לא סיימו את המירוץ בגלל התייבשות, מזג האוויר ומכת חום, כך שהוא לא היה לבד בכישלון הצפוי מראש. קנקורי חזר להתחרות באולימפיאדות נוספות בלי שהוועד האולימפי קישר בינו ובין הרץ הנעדר. רק בשנת 1967, 54 שנים מאוחר יותר הזמינו אותו השוודים לסיים את המירוץ בסטוקהולם. בסיום המסלול הסמלי אמר שיסו בן ה-75: “זה היה מסע ארוך. במהלך הדרך נישאתי, נולדו לי שישה ילדים ועשרה נכדים.”