יפן במשחקים האולימפיים – 8 דרמות ושערוריות
Sergey Peterman / Shutterstock
מאז ומתמיד שערוריות, פאשלות ודרמות היו חלק בלתי נפרד מהמשחקים האולימפיים. היכן שיש בני אדם, יש לא רק פסטיבלים, יש גם סקנדלים. הנה 8 דוגמאות שונות ועסיסיות בהן יפן הייתה מעורבת.
- משחקים שבוטלו עקב מלחמה. יפן הייתה אמורה לארח בשנת 1940 את משחקי הקיץ בטוקיו ואת אולימפיאדת החורף בסאפורו. אולם, מלחמת סין-יפן השנייה הביאה להעברת התחרויות לערים אחרות באירופה, להלסינקי ולסנט מוריץ, בהתאמה. כמובן שמלחמת העולם השנייה הביאה את הנאכס לכולם והמשחקים האולימפיים בשנה זו לבסוף בוטלו כליל. הפיצוי ליפן הגיע מאוחר יותר כאשר זכתה 3 פעמים באירוח המשחקים, משחקי הקיץ בטוקיו 1964 ומשחקי החורף בסאפורו 1972 ובנאגנו 1998.
- שלילת השתתפות. בדומה לגרמניה, נאסר על יפן להשתתף במשחקי הקיץ, לונדון 1948, ובמשחקי החורף, סנט מוריץ 1948, כעונש על היותה אחת ממדינות ציר הרשע במלחמת העולם השנייה. באולימפיאדה הבאה, הלסינקי 1952, חזרה יפן להתחרות, ומאוחר יותר, יישרה קו עם מעל לשישים מדינות שהחרימו את אולימפיאדת מוסקבה בשנת 1980.
3. האתלט שנעלם באמצע תחרות המרתון. יפן השתתפה בפעם הראשונה באולימפיאדת סטוקהולם 1912. יום התחרות היה חם במיוחד ורץ המרתון שיסו (שיזו) קנקורי חטף מכת חום והתעלף 27 קילומטרים לתוך המירוץ. הוא הובא לבית סמוך ושם טופל. הבושה העמוקה שחש על אי-סיום המירוץ והתחושה שאיכזב את “כולם” הביאו אותו לחזור ליפן מבלי ליידע את מארגני התחרויות על פרישתו. מרגע זה נתפס קנקורי כנעדר. למעשה היו סיבות מקלות לכישלונו של קנקורי. הוא הגיע לתחרות ללא נעלי ריצה וללא הכנה המתאימה לאתלט מקצועי, משום שביפן לא הייתה עדיין תרבות ספורט אירופאית. המסע ברכבת מיפן לשוודיה ארך 12 ימים, כשהאפשרות היחידה להתאמן הייתה בעצירות בתחנות בדרך. בתחילת התחרויות חלה חבר למשלחת, וקנקורי, שהיה צעיר המשתתפים, נאלץ לטפל בו על חשבון זמן אימונים. כמחצית מרצי תחרות המרתון לא סיימו את המירוץ בגלל התייבשות, מזג האוויר ומכת חום, כך שהוא לא היה לבד בכישלון הצפוי מראש. קנקורי חזר להתחרות באולימפיאדות נוספות בלי שהוועד האולימפי קישר בינו ובין הרץ הנעדר. רק בשנת 1967, 54 שנים מאוחר יותר הזמינו אותו השוודים לסיים את המירוץ בסטוקהולם. בסיום המסלול הסמלי אמר שיסו בן ה-75: “זה היה מסע ארוך. במהלך הדרך נישאתי, נולדו לי שישה ילדים ועשרה נכדים.”
kovop58 / Shutterstock
- שערורייה שיפוטית או הצלת כבוד יפן. בתחרות רבע גמר בג’ודו גברים 66 קילו באולימפיאדת לונדון 2012 התחוללה דרמת שיפוט עזה. בקרב בין הדרום קוריאני צ’ו ג’ון-הו ובין היפני אבינומה מסאשי העניקו השופטים פה אחד ניצחון לקוריאני, שלוש אפס. מריוס ויזר, נשיא איגוד הג’ודו העולמי, מיד התערב וכינס את השופטים לשיפוט מחדש, לקול שריקות הקהל במשך דקות. במהרה הוכרז ניצחון היפני. היות שג’ודו הוא הספורט הלאומי של היפנים, הכבוד הושב למקומו.
5. מחאה פוליטית נגד יפן. לאחר שנבחרת דרום קוריאה בכדורגל ניצחה את יפן במשחק על מדליית הארד באולימפיאדת לונדון 2012, עלה למגרש השחקן הקוריאני פארק ג’ונג-וו והניף שלט שעליו נכתב: “דוקדו היא השטח שלנו!” סלעי ליאנקור הם קבוצת איים קטנטנים וסלעים בים יפן הנמצאים מבחינה מעשית תחת שליטת דרום קוריאה המכנה אותם דוקדו. השטח, טקשימה, עבור היפנים, נתפס רעיונית כשייך ליפן.
Nina design / Shutterstock
- ביטול תוצאת תחרות הלוגו למשחקים האולימפיים של טוקיו 2020. בתחרות הלוגו לאולימפיאדה נבחר לוגו שעיצב היפני קנג’ירו סאנו (Kenjiro Sano). זמן לא רב אחר כך הועלתה האשמה מכוון בלגיה שמדובר בפלגיאריזם. נמצא דמיון רב בין הלוגו של תיאטרון לייז’ ובין הלוגו הנבחר. המעצב והתיאטרון הבלגיים פנו לבית משפט למנוע את שימוש הלוגו הנבחר. סאנו, אמנם, טען שהוא לא גנב את העיצוב, אך היפנים החליטו לא לקחת סיכון, ביטלו את הבחירה ויזמו תחרות נוספת לעיצוב לוגו אולימפיאדת טוקיו 2020.
7. סאגת בניית האיצטדיון האולימפי החדש. היפנים החליטו להרוס את האיצטדיון הלאומי של המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964. זאהה חדיד, אדריכלית בריטית ממוצא עיראקי ורוקסטארית של עולם האדריכלות, הגישה כהרגלה רעיון גרנדיוזי ועתידני וזכתה במכרז. חדיד היא זו שתכננה את איצטדיון אל-וכרה בקטאר, שבו ייערך המונדיאל ב-2022. אולם, לאחר זמן מסוים ואי-אלו סערות, הודיע שינזו אבה, ראש ממשלת יפן דאז, על ההחלטה להתחיל את הפרויקט מחדש מסיבה תקציבית. בתחרות החדשה זכה הארכיטקט היפני קנגו קומה (Kengo Kuma). העיצוב הפעם שילב בין מסורות מערביות ובין יפניות.
TAGSTOCK1 / Shutterstock - Old National Stadium, now demolished
- דחיית המשחקים האולימפיים של טוקיו 2020. הכול כבר היה מוכן ביפן, אולמות התחרויות, האיצטדיונים ומגורי הספורטאים. אפילו הלפיד האולימפי הגיע. אך אבוי, מגפת הקורונה הכריחה את המארגנים לדחות בשנה את קיום התחרויות. המשחקים האולימפיים שנערכו בהצלחה רבה בקיץ 2021 נקראו בשם טוקיו 2020.
- הערת הבונוס כתודה שקראתם עד הסוף. סיפור המסגרת בספר תשע־עשרה התחנות של קו גינזה הוא של תחרות צילום בטוקיו, שנערכת לקראת המשחקים האולימפיים של טוקיו 2020. כן מופיעים בו איזכורים שונים למשחקים האולימפיים של טוקיו 1964. הסיפור שלי מתרחש בשנת 2015, אולם יש בו סימנים מטרימים לקשיים האולימפיים והאנושיים הצפויים. אז לטוקיו בשנת 2021 לא הגעתי אך החלום לצפות באולימפיאדה מקרוב עדיין קיים. אולי בפאריס 2024! בכל אופן הספר זמין לרכישה מהירה באתר האינטרנט “עברית” – חנות ספרים – ממש כאן.
מוזמנים לשתף את הפוסט ולעקוב אחר דף הפייסבוק.